בחור שהיה סקרן יותר מידי- ג'ייסון מוס

 

"הנלחם במפלצות, ייזהר שלא ייהפך הוא עצמו למפלצת. וכשאתה מסתכל לתוך תהום שעה ארוכה, חוזרת התהום ומסתכלת גם לקרבך"

- פרידריך ניטשה-

תמיד כשצפיתי בסרטים על רוצחים סדרתיים, הגיבור הראשי שלרוב זה היה הבלש או חוקר היו בעלי יכולות לנחש מה הצעד הבא של הרוצח או יותר נכון להיכנס "לתוך הראש" של רוצח כזה או אחר. באחד הסדרות אפילו מכנים את התודעה של רוצחים סדרתיים מאין "יער שחור" שממנו צצה מפלצת שבאה להרוג אותך כפי שהרוצח הסדרתי בא לעשות את זה בחיים האמיתיים. 

אני לא הכי תומך בגישה שאפשר באמת לנחש את הצעד הבא של רוצח או לנסות להיכנס לנעליו, למה? כי זה פשוט מאוד קשה ודורש ניסיון רב של למידה של פסיכולוגיה אנושית שלא תמיד וודאית כפי שזה נראה בסדרות וסרטים הוליוודיים. החיים בסופו של דבר לא שחור ולבן ולכן גם הפסיכולוגיה האנושית היא מאוד קשה להבנה גם עם הידע שיש לנו כיום.

לא אשקר אני בתור ילד אחרי שקראתי את סיפורי שרלוק הולמס וראיתי את הסדרה "מנטליסט" מתתי להפוך לחוקר כזה שיודע להיכנס לראש של רוצח ולהבין מה הצעד הבא שלו. אבל בסופו של דבר אחרי שעשיתי תואר בקרימינולוגיה וצפייה באינספור סדרות וסדרטי דוקו, לא הפכו אותי לחוקר על וזה בסדר בדיעבד אולי זה דווקא טוב שאני לא חושב כמו רוצח. 

אבל יש בחור אחד שניסה להסתכל לתוך החשכה בעיניים ובסוף מצא את סופו הטראגי. אני רוצה לספר לכם על בחור בשם ג'ייסון מוס (אל תתבלבלו עם שחקן הוליווד שדרך אגב שיחק באחד הסרטים את ג'ייסון מוס, כן יש להם את אותו שם ושם משפחה). מה מיוחד בג'ייסון אתם שואלים, אז ג'ייסון היה בחור רגיל ממשפחה ממעמד בינוני בארה"ב, שהיה יחסית חכם וסקרן לגילו. עד כה נשמע שהבחור הוא בחור רגיל, לא מה שהוא מיוחד סתם עוד אחד שיילמד בקולג' ואז יגדל, יתחתן יביא ילדים עם אישתו, ישלח את ילדיו לגן ואז בית ספר וכו'. אבל לא, ג'ייסון דווקא לא בחור רגיל, כאילו הוא כן פשוט מה שהוא בחר לעשות זה יחסית מוזר וגם לא שיגרתי לבחורים בגילו. 

בגיל 19 כשג'ייסון היה באוניברסיטת נוודה בלאס וגאס, כחלק מפרויקט גמר שלו הוא בחר לכתוב על תודעתם של רוצחים סדרתיים, גם פה זה לא נשמע כזה מופרח הריי גם מי שלא מתעניין בעולם הקרימינלי לפעמים חושב על איך באמת אנשים שלוקחים חיים מאנשים אחרים מבחירה חושבים, או תופסים את העולם. לכן כשג'ייסון בחר לעשות את העבודת גמר הזאת, הכל היה נראה כמו סקרנות של בחור מתבגר שכנראה שמע איזה סיפור או ראה סרט בסגנון "שתיקת הכבשים".

אבל ג'ייסון הלך יותר רחוק ממה שהיו מצפים ממנו המבוגרים. הבחור החליט שהוא יתכתב עם הרוצח הסדרתי הנודע ג'ון וויין גייסי (אני לא אפרט עליו יותר מידי רק שהבחור רצח כ- 33 נערים וילדים מכל מיני גילאים- כולם היו זכרים). למה דווקא הוא? כי בתקופה שבה ג'ייסון היה סטודנט, ההוצאה להורג של ג'ון התקרבה לכן הוא רצה להספיק לדבר איתו. שתבינו גייסי הוא אכן רוצח מסקרן, ביום איש משפחה, בעל עסק מצליח, ואפילו מתנדב בתור ליצן במסיבות ימי הולדת לילדים קטנים( אולי מאז יש אפילו פוביה מליצנים- צריך להגיד תודה לסטיבן קינג על הדרך)

הערת כותב- ג'ון ווין בתור ליצן במסיבה, נכון שהוא חמוד?

טוב קצת סטתי מהמסלול נחזור לג'ייסון. אז ג'ייסון הצליח לתפוס את תשומת ליבו של גייסי והם התחילו להתכתב. חייב להגיד שההתכתבות היתה אינטנסיבית באיזה שלב. גייסי שהיה בן אדם מאוד מניפולטיבי, שיחק בג'ייסון המסכן. ג'ייסון יספר אחרכך שכל ההתכתבויות האלה גרמו לו לסיוטים. הוא היה אומר לג'ייסון מה לעשות, בשלב מסוים אפילו ניסה לשדל את ג'ייסון ישכב עם אחיו הקטן (כמובן שזה לא קרה). בזמן הזה ג'ייסון על אף הסבל החליט להתכתב גם עם רוצחים אחרים כמו ג'פרי דאמר, הנרי לי לוקאס, ריצ'רד ראמירז ואפילו עם צ'ארלס מנסון (חייב להגיד ההתכתבות עם כל האנשים האלה יכולה לגרום לבעיות לא רק בשינה).

ההתכתבות בין ג'ייסון לגייסי הפכה לשיחות טלפוניות, ולבסוף ג'ייסון החליט להיפגש עם גייסי בבית כלא שבו שהה גייסי. תבינו לבד איזה סוג של פגישה היתה להם. ג'ייסון יספר אחרי זה שגייסי ניסה לאנוס אותו, הראה את איבר מינו ועשה הכל כדי לגרום לג'ייסון המסכן לשכב איתו ( הסוהרים היו מקבלים מגייסי כסף אז לסגור על זה עיניים לא היתה בעיה בשבילם). שום דבר לא קרה בינם אבל ללא ספק זה הותיר בג'ייסון הרבה צלקות.

ג'ייסון סיים את העבודה שלו, היא התקבלה במחיאות כפיים מהקהל באוניברסיטה, ואפילו לבסוף הוא כתב ספר על כל האירוע הזה שנקרא "הקורבן האחרון" (ספר מומלץ אני קראתי אכן סיפור מעניין). כעבור זמן מה ב2006 ג'ייסון התאבד. אנחנו יכולים רק לנחש מה גרם לו לעשות מעשה כזה, חלק מאנשים שהכירו אותו מאשימים את גייסי שהותיר בו טראומה קשה (ומפה גם השם של הספר של ג'ייסון הקורבן האחרון כאילו ידע שהוא יהיה הקורבן האחרון שלו מתישהו), חלק אומרים שג'ייסון תמיד היה אובדני כזה והיו לו בעיות פסיכולוגיות שלא טיפל בהם. אנחנו כבר לא נידע אבל אם אתם שואלים אותי, אני חושב שהציטוט של ניטשה למעלה מתאר טוב מאוד את המצב בו ג'ייסון נקלע אליו. הוא רצה לדעת כיצד רוצחים חושבים, הוא חקר את העולם שלהם בצורה אובססיבית כזאת שהאפלה לא רק הסתכלה עליו אלא היא נכנסה לתוכו ואכלה אותו מבפנים עד שהחליט לקחת רובה ולירות לעצמו בראש. אולי לפעמים טוב לא לדעת מה יש בצד השני ולהתמקד במקום שאנחנו נמצאים בו כי לא תמיד נוכל להיות מוכנים למה שיש בצד ההוא.

מי יודע?

 

ג'ייסון עם גייסי באחד המפגשים שלהם בבית הסוהר

נ.ב יש סרט שמבוסס על ספר שנקרא Dear mr Gacy של שנת 2010 סרט חמוד אבל הספר יותר מומלץ